לפי מחקרים, בכל פעם שאנו נזכרים במשהו, הזיכרון משתנה. הדפס רשת: דבורה פלדש

מוזר לבקר בגן הילדים שגדלת בו. חולפים כמה רגעים עד שמבינים שזה אכן המקום. פתאום, אחרי שנים שלא ראית אותה, החצר הענקית שפעם התקשית לחצות בריצה נראית ממש קטנה. הכל כאילו התכווץ מאוד. הכיסאות מתגלים כרהיטים זערוריים. כמעט קשה להבין איך ישבת בהם. ארגז החול – פעם מדבר רחב ידיים, היום פשוט ארגז. צריך לקחת כמה נשימות. הפער בין הזיכרון של הדברים לבין מה שהם באמת נהיה מבלבל מאוד.

הביקור בגן הילדים מבהיר משהו שאנחנו מעדיפים לשכוח: כל זיכרון שיש לנו הוא דימוי עצמי, ולא המציאות עצמה. בכל רגע נתון אנחנו מקבלים אינספור איתותים מהחושים שלנו. מספיק לשבת כמה רגעים בשקט כדי להבין בכמה מידע אנחנו מוצפים – תמונות, קולות, ריחות, מגע, מחשבות, רגשות. אין לנו כל דרך להתמודד עם כל השטף הזה, ולכן אנו מסננים אותו באופן אוטומאטי: מתייחסים רק לדברים שנראים לנו חשובים ביותר.

הזיכרון, אם כך, הוא לא המציאות, אלא תוצאה של עיבוד מידע. המציאות עוברת את המסננת שלנו, את התפיסה הסובייקטיבית – תהליך שכולל השמטות, הכללות ועיוותים (ע"פ מודל הלשוני של חומסקי). זאת רק הפרשנות האישית שלנו.

הפער בין הזיכרון לבין המציאות הולך וגדל ככל שחולף הזמן. לפי מחקרים, בכל פעם שאנו נזכרים במשהו, הזיכרון יכול לעבור עיבוד מחדש – שוב מודגשים פרטים אחדים, אחרים עוברים שינוי ויש כאלה שנשמטים לחלוטין.

לזכור את החיים שלנו מחדש

"אלוהים! כמה הכול מוזר היום!… מעניין אם החליפו אותי בלילה? רגע, אנסה להיזכר: האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, בשם אלוהים? אה, זאת החידה הגדולה!"
(מתוך אליס בארץ הפלאות. תירגמה: רנה ליטווין)

בקליניקה אנחנו לא משנים את המציאות, אלא את האופן שבו אנחנו רואים אותה. צילום: Nieve44/La Luz, flickr

בשיטת NLP  ודמיון מודרך מתמקדים בהשפעה שיש לזיכרונות על החיים שלנו בהווה. הזיכרונות מכתיבים במידה רבה את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, את האישיות שלנו, ולכן כאשר הזכרונות משתנים – יכול להתחולל גם בנו שינוי. דברים שנראים עכשיו בלתי אפשריים בגלל זיכרונות שמגבילים אותנו – לעתים מבלי שנהיה מודעים לכך – יכולים להפוך לאפשריים, אם רק נתבונן שוב באותם זיכרונות.

בתהליך אנחנו לא משנים את המציאות, אלא את האופן שבו אנחנו רואים אותה. בקליניקה מתגלה שיש עוד אפשרויות להבין חוויות שנצרבו בנו. בתהליך ה "מסגור מחדש", reframing, מגלים עוד פרשנויות, עוד משמעויות, שהיו נסתרות מאיתנו.

כך אדם בוגר שסובל היום מבעיה בביטחון עצמי, למשל, יכול להביא לחוויה מעצבת קשה שנצרבה בו בילדותו את תפיסתו הבוגרת, ואת ההבנה של החולשות של האחרים. פעם הוא אמנם חשב שהוריו הם יודעי-כל וצודקים תמיד, אבל היום הוא מבין שהם רק בני אדם, עם חולשות וטעויות רבות בתקשורת ובהתנהגות. בתהליך בקליניקה הוא יכול לפתח חמלה כלפי הוריו וכלפי עצמו – מה שיאפשר לזיכרון הכואב להירפא, ולשנות את האופן שבו הוא מתמודד היום עם העולם.

הרגש הוא מנגנון רב עוצמה שתפקידו לדאוג ראשית כל להישרדותנו. צילום: cc by David Lisbona

כל אחד מכיר את זה. פתאום הגוף מוצף ברגש חזק שמונע מאיתנו לעשות דווקא את הדברים שאנחנו הכי רוצים: להתחיל עם מישהו, לבקש העלאה במשכורת, להפסיק לעשן, לדבר מול קהל, או אפילו לגמור לבד מיכל גלידה שלם. פעמים אחרות הרגשות שלנו דווקא גורמים לנו לעשות דברים הפוכים לגמרי מהרצון שלנו: להתפרץ על מישהו שאנחנו אוהבים, להשתתק כאשר אחרים פוגעים בנו.

קשה לנו מאוד להסתיר את הרגשות שלנו. אפשר לקרוא אותם בקלות בשפת הגוף, בהבעות פנים. אין צורך בהסברים כאשר אנו מסתכלים על תמונה של מישהו עצוב, או שמח. אנו יודעים איזה רגש הניבט מעיניו. אלה הבעות המשותפות לכל בני האדם.

אפשר לראות ברגשות כאל מעין חוש נוסף. בדיוק כפי שהעיניים מביאות לנו מידע על העולם שמקיף אותנו, כך הרגשות הם חיישנים המכוונים לעולמנו הפנימי. בעזרת מודעות לרגשות שלנו, אנחנו יכולים להבין את התהליכים שאנו עוברים בחיינו.  שמחה, למשל, מעידה פעמים רבות על איזון פנימי ועל פעילות תקינה של הנפש ומתאפיינת ביכולת לפעול בקלילות רבה יותר. כעס ועצב שנמשכים זמן רב, לעומת זאת, עשויים לגרום לנו לנזק מצטבר.

איך רגשות עובדים? נעשה ונשמע

רגש הוא משהו שקורה לנו. קשה מאוד לעצור אותו. צילום: Cc by anthony Kelly, flickr

הרגש הוא מנגנון רב עוצמה שתפקידו לדאוג ראשית כל להישרדותנו, ולאחר מכן לשיפור מצבנו בחיים, לרווחה שלנו. הוא מאפשר לנו להתרחק מסכנות ולנצל הזדמנויות.

רגש נוצר בשני שלבים. השלב הראשון קיים גם אצל בעלי חיים. זהו שלב אוטומאטי, לא מודע, שמפעיל את הגוף בתגובה לגירוי כלשהו. כאשר אנו רואים תאונת דרכים, למשל, השרירים מתכווצים, הלב פועם במהירות וזיעה שוטפת את הגוף כדי שנוכל לברוח, להושיט עזרה, או לנקוט בכל פעולה אחרת שמטרתה לאפשר לנו להתמודד עם הסכנה ולהתקדם למקום מוגן ובטוח.

השלב השני בהיווצרות רגש הוא החלק המודע, שמפרש את התחושות שנוצרו בגוף כתוצאה מהשלב הראשון. שלב זה מערב את המחשבה, הזיכרון, הקשב ואפילו ההיגיון. אחרי התגובה הגופנית, עולה בנו הרגש התואם למצב (כמו פחד, חוסר אונים, אומץ וכו') – מה שמאפשר לנו להגיב למצב באופן מדויק יותר. לכן, כאשר אנו חווים רגש אנו קודם כל פועלים – "נעשה", ורק לאחר מכן מודעים ומבינים – "נשמע".

קשה מאוד להתגבר על המערכת האוטומאטית הגופנית. רגש הוא משהו שקורה לנו. קשה מאד לעצור אותו. אבל השלב המודע מאפשר לנו להבין את הרגש, ובמקרים מסוימים גם לשלוט עליו. רופאים, למשל, מתרגלים למראה של פציעות ופגיעות גופניות, ומסוגלים להמשיך לתפקד ברוגע, כאשר אנשים אחרים נכנסים לחרדה וללחץ.

חוקרי הרגש הגדולים נתנו שמות שונים לכל שלב. הנוירולוג אנטוניו דמסיו קורא לחלק הראשון האוטומטי אמוציה ולחלק המודע – רגש (קריאה נוספת: ספרו "השגיאה של דקארט: רגשות, היגיון והמוח האנושי"). הניורולוג ג'וזף לדו, שחקר את מנגנון הפחד, קורא לשלב הראשון רגש ולהיבט הנפשי – הרגשה (קריאה נוספת: הפרק הראשון של ספרו "המוח הרגשי").

איך משנים רגשות?

עקב התניות מהעבר, פעמים רבות הרגשות שלנו אינם מותאמים לחיינו הבוגרים. הדפס רשת: דבורה פלדש

כל הזמן חולפים בנו רגשות, שצפים באופן אוטומאטי. הם מתעוררים כתוצאה מגירויים שונים – אדם חמוש שרץ לעברנו באמצע רחוב יעורר תגובה של פחד ואיום, ואילו דוכן גלידה ביום חם יעורר בנו רגשות הקשורים לעונג.

הרגשות הם מנגנון רב עוצמה, אבל גם הוא עשוי לטעות, עקב התניות אוטומטיות שנוצרו אצלנו בעבר. פעמים רבות הרגשות שלנו אינם מותאמים לחיינו הבוגרים, מעכבים אותנו וגורמים לנו לקשיים. הזעה מוגברת והתייבשות הגרון, למשל – חלק מפחד קהל – אינם מסייעים לנו כאשר אנו נדרשים להעביר מצגת, ואילו ההנאה מעישון סיגריה עשויה להביא לתלות בהן ולהתמכרות.

בשיטת NLP  ודמיון מודרך אנו יכולים לשנות את הרגשות שלנו כדי לאפשר לרגשות אחרים – רצויים יותר – להיווצר בתגובה למצבים דומים. האובייקט החיצוני שמעורר את הרגש אינו משתנה, אבל הייצוג הפנימי שלו ניתן לשינוי.

אנו מתחילים בטיפול בחלק המודע של הרגש: בעזרת תהליכים של דמיון מודרך אנו חוקרים את הרגש, בודקים איזה גירוי עורר אותו, כיצד הגירוי משפיע עלינו ואילו מחשבות הוא מעורר. בהמשך, אנו לומדים לתפוס את המצב בדרך שונה, לצבוע אותו בצבע אחר, לעצבו באופן חיובי – תהליך אשר משנה את הרגש אשר נשלף בתגובה אליו.

אנו מתמקדים במקום הפגוע, מביאים אליו תובנות וריפוי, ועל ידי כך מרחיבים את השליטה, את המודעות ואת יכולת הבחירה שלנו. העבר, ההווה והעתיד הצפוי מקבלים את המשמעויות ההולמות והזדמנות טובה יותר להשפיע על תהליך החשיבה וקבלת ההחלטות שלנו.

הסיבה לנסיגה היא שאנחנו רגילים לראות את הבעיות כחלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו. הדפס רשת: דבורה פלדש

זה תמיד מפתיע. דווקא מטופל שהחל להתמודד בהצלחה עם המטרה שהציב לעצמו, מגיע לפגישה, נשען לאחור בכורסה ופתאום שואל אותי: "בשביל מה אני צריך את זה?"

כאשר עוברים תהליך עמוק של שינוי בחיים – בין אם זו התמודדות עם משבר כמו מוות או פיטורים, ובין אם זו החלטה מודעת לשפר את איכות החיים שלנו, כמו סילוק פחדים והרגלים מזיקים – תמיד יגיע הרגע שבו גם האדם הנחוש ביותר מרגיש פתאום שכל זה חסר טעם, או שהמשימה היא מעל לכוחותיו.

רגרסיה, או חזרה לאחור, היא חלק בלתי נפרד מכל תהליך של שינוי. אחרי שקבענו לעצמנו מטרה, וגייסנו כוחות, משאבים, כוונות טובות ורצון אמיתי כדי להשיג אותה – אנו מתחילים לראות תוצאות. בהתחלה הן כמעט לא מורגשות, ולאט לאט מתעצמות. אבל דווקא ברגע הזה, פתאום אנחנו כבר לא כל כך יודעים לאן פנינו מועדות, לא בטוחים בדרך החדשה שבחרנו. בלבול וחוסר ביטחון משתלטים עלינו. האיזון בחיים שלנו מופר.

הסיבה לנסיגה היא שאנחנו כבר רגילים לראות את הבעיות שלנו כחלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו.  אנחנו רואים את עצמנו דרך המשקפיים של הבעיה – אדם "לחוץ", "שמן", "סובל מנדודי שינה", "מעשן", "מדוכא", וכו'. התפישה העצמית הזאת, בתורה, מחזקת את הבעיה. אדם שסבור שהוא לחוץ מטבעו, ייכנס ללחץ מהר יותר. זהו מעגל קסמים.

כאשר חשים בשינוי – פתאום אנו לא מגיבים באופן אוטומאטי, כפי שהיינו רגילים – אנחנו בעצם נפרדים מהקושי. בדיוק כפי שנפרדים ממישהו בשדה התעופה, אנחנו עוד מחבקים אותו לרגע, לפני שניפרד ממנו לעולם. הרגרסיה היא בדיוק החיבוק הזה.

בקליניקה אנו מזהים את הנקודות שמושכות אותנו אחורה, שמבקשות שלא נעלה על המטוס, ובעזרת תהליכי דמיון מודרך ו-NLP אנו שופכים אור על השינוי, לומדים לזהות אותו וכיצד לשחזרו, ובמקביל חושפים ומחזקים את הכוחות והיכולות שמאפשרים לנו לעשות זאת. האופן החדש בו אנו מביטים על עצמנו, בסופו של דבר, יוצר מציאות חדשה, רצויה. כך אנו יוצרים מעגל קסמים חדש.

כאשר הנסיגה מתרחשת לאחר שכבר הוכחנו לעצמנו שאנו יכולים להשתנות, יש משהו מרגיע בידיעה שאנו לא כבולים לקושי, ובעצם הוכחנו לעצמנו שאנו מסוגלים ויכולים להגיע למקומות אחרים. הביטחון חוזר אלינו, האופק מתבהר והדרך החדשה מותווית בבהירות לפנינו.

"זה רגע לפני בין לילה ליום/  הפחד הוא שער" ("מתנות", אביתר בנאי)

"אין לך עשב ועשב שאין לו מזל (מלאך) ברקיע, שמכה אותו ואומר לו 'גדל'" (בראשית רבא – מדרש אגדה קדום לספר בראשית)

כאשר מדברים על שינוי בחיים, מגיע מיד גם בן הלוויה שלו: הפחד. פחד משינוי. לא משנה עד כמה אנו רוצים וזקוקים לשינוי – להיות יותר שלווים, להגיע לזוגיות טובה, לדעת לדרוש את המגיע לנו, להתחיל בפעילות גופנית או להיפטר מהרגל מזיק – תמיד תתעורר מיד גם התנגדות.

ההתנגדויות הללו הן שלא מאפשרות לנו לעשות את השינוי. הן אלו שמונעות מאיתנו את מה שאנחנו מבקשים. כדי להשיג את המטרה שלנו, אנו צריכים קודם כל להבין אותן, וכך לרתום אותן דווקא לתהליך השינוי.

כאשר מדברים על שינוי בחיים, מגיע מיד גם בן הלוויה שלו: הפחד. הדפס רשת: דבורה פלדש

את ההתנגדויות אפשר לחלק לכמה סוגים שונים, שלעתים משמשים בנו בערבוביה. בוודאי תצליחו לזהות כמה מהפחדים הללו אצלכם:

חוסר רצון לאבד את הרווח המשני של הבעיה. כל קושי שאנו משמרים בחיינו, מגלם בתוכו גם רווח. אדם הסובל מכאבי ראש עזים, למשל, מרוויח בעזרתם הרבה תשומת לב מהסובבים אותו. פרידה מכאבי הראש, תחייב אותו להשיג תשומת לב בצורה אחרת.

חשש מאיבוד זהות. אנו רגילים לחשוב על עצמנו במונחים של לפני השינוי, ומפחדים שבלעדי אותה תכונה או התנהגות שכל כך מפריעה לנו – בעצם כבר לא נהיה עצמנו. לדוגמה: אדם ביישן שרוצה להיות יותר אסרטיבי חושש שהאסרטיביות החדשה תבוא על חשבון הרגישות שלו.

חשש מהלא נודע. כל שינוי שאנו עושים בחיינו – אפילו שינוי בשעת הקימה בבוקר – עשוי להפוך את חיינו לגמרי, להביא אותנו למחוזות שאנחנו לא מכירים. לרוב, אנו מעדיפים להיאחז במוכר ובידוע, גם אם אלו הרגלים שאנו רוצים להשתחרר מהם, גם אם החסרונות גוברים על היתרונות.

פחד מאיבוד שליטה. השינוי, מעצם טבעו, מביא אותנו למקום חדש. האדם הולך למקום חדש ובעצם אינו יודע ממש לאן מועדות פניו, לאן יגיע, האם יגיע, מה יהיו ההשלכות של השינוי על שאר תחומי חייו. במקום זה חווים פחד, בלבול, קושי.

פחד מפרידה. כל שינוי מחייב פרידה – פרידה מהרגלים, מדפוסי חשיבה, מתחושות ורגשות המלווים אותם, מאמונות, מדפוסי תקשורת ומיחסים. זוהי פרידה מהאיזון הקיים והליכה לקראת איזון חדש, אחר. הפרידה הזו היא סוג של מוות קטן – חלק באישיותנו, אפילו אם איננו אוהבים אותו, יאבד ללא שוב או יקבל פנים חדשות, והאובדן הזה מרתיע ומפחיד.

כל החששות הללו טבעיים. בלעדיהם לא ייתכן תהליך עמוק של שינוי. בטיפול אנו משתמשים בפחד ובהתנגדות כדי לבדוק שוב ושוב את הרצונות, את הצרכים ואת הגבולות שלנו. יש לנו הזדמנות לבחון היטב עד כמה באמת אנו רוצים את השינוי ומה אנו מוכנים לעשות בשבילו, ממה אנו מוכנים להיפרד וממה לא. ההתנגדות היא תהליך בריא, המביא להבנה שהשינוי מחייב אותנו להפסיק לדרוך במקום, לדשדש. היציאה לרוב אינה קלה ונעימה. לעתים יש צורך בדרבון, בטלטלה, בפקיחת עיניים.

במהלך טיפול NLP ודמיון מודרך, אנו מתעכבים על כל ההתנגדויות האלה. הכלים של השיטה מאפשרים לבחון אותן באופן צלול וחיובי, להתגבר על הפחד ולהגיע לדרך חדשה. בדיוק כפי שהצמח זקוק לנגיעתו של המלאך, שאומר לו "גדל", תהליך ה-NLP מאפשר לנו לגדול באופן בטוח ומוגן, להגיע למקומות חדשים, אחרים, מפתיעים, עם תובנות אחרות וחדשות על חיינו.

הרגלים בהחלט ניתן לשנות, או להוריד את עוצמתם. צילום: LDRBRS, flickr

שאלה שעולה פעמים רבות בקליניקה היא האם ניתן להיפטר מהרגלים מזיקים והתמכרויות למיניהן. אבל לפני כן, חשוב לבדוק מהו הרגל, מהו הרגל "מזיק" ואיך ניתן להתמודד איתו.

לכולנו יש הרגלים. ההרגלים הם תהליכים אוטומטיים שסיגלנו לעצמנו במהלך החיים, והם מקצרים את התהליך המחשבתי במצבים מסוימים: מהאופן שבו אנו נוהגים ועד הדרך שבה אנו מפרשים צעקות ומגיבים אליהן.

אנו לא נולדים עם הרגלים, אלא רוכשים אותם במהלך השנים, לרוב באופן לא מודע. ואולם, הרגל שהיה טוב בזמנו ושירת אותנו עשוי להפוך למיותר עם הזמן. הצורך בו נעלם, ונשאר ההרגל שאנו חווים כ"מזיק", והוא מעכב אותנו ומפריע לנו. למשל: אדם שהתחיל לעשן יחד עם חבריו כדי להרגיש שייכות לקבוצה. התנהגות זו עשויה, עם השנים, להפוך לגורם מרתיע ומזיק. דוגמה אחרת היא ילד שרגיל להתנהג באופן שתלטני כדי לשרוד מול אחיו הבוגרים, או ילדי הרחוב, וכמבוגר עלול להיקלע למצבים שבהם התכונה הזו, שהגנה עליו, תהפוך למזיקה.

הרגלים בהחלט ניתן לשנות, או להוריד את עוצמתם ואת התכיפות שבה הם מופיעים. ב-NLP עושים זאת על ידי הפרדה בין ההתנהגות לבין הכוונה העומדת בבסיסה. אחת מהנחות היסוד של ה-NLP אומרת כי מאחורי כל התנהגות יש כוונה חיובית, שתורמת לנו, ואין אנו רוצים להיפרד ממנה. בתהליכי השינוי שומרים על הכוונה החיובית ומשנים את ההתנהגות הלא רצויה. אדם המכור לסיגריות, למשל, יאמץ התנהגות אחרת המאפשרת לו לקבל אהבה ותחושת שייכות.

לעתים ההרגל כל כך חזק עד שנדמה שהוא חלק בלתי נפרד מאיתנו. רבים אומרים: "אני וההרגל זה אותו הדבר". התהליך הטיפולי מאפשר להפריד בין האדם לבין ההרגל, ולבחור בשלל התנהגויות אחרות.