הסיבה לנסיגה היא שאנחנו רגילים לראות את הבעיות כחלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו. הדפס רשת: דבורה פלדש

זה תמיד מפתיע. דווקא מטופל שהחל להתמודד בהצלחה עם המטרה שהציב לעצמו, מגיע לפגישה, נשען לאחור בכורסה ופתאום שואל אותי: "בשביל מה אני צריך את זה?"

כאשר עוברים תהליך עמוק של שינוי בחיים – בין אם זו התמודדות עם משבר כמו מוות או פיטורים, ובין אם זו החלטה מודעת לשפר את איכות החיים שלנו, כמו סילוק פחדים והרגלים מזיקים – תמיד יגיע הרגע שבו גם האדם הנחוש ביותר מרגיש פתאום שכל זה חסר טעם, או שהמשימה היא מעל לכוחותיו.

רגרסיה, או חזרה לאחור, היא חלק בלתי נפרד מכל תהליך של שינוי. אחרי שקבענו לעצמנו מטרה, וגייסנו כוחות, משאבים, כוונות טובות ורצון אמיתי כדי להשיג אותה – אנו מתחילים לראות תוצאות. בהתחלה הן כמעט לא מורגשות, ולאט לאט מתעצמות. אבל דווקא ברגע הזה, פתאום אנחנו כבר לא כל כך יודעים לאן פנינו מועדות, לא בטוחים בדרך החדשה שבחרנו. בלבול וחוסר ביטחון משתלטים עלינו. האיזון בחיים שלנו מופר.

הסיבה לנסיגה היא שאנחנו כבר רגילים לראות את הבעיות שלנו כחלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו.  אנחנו רואים את עצמנו דרך המשקפיים של הבעיה – אדם "לחוץ", "שמן", "סובל מנדודי שינה", "מעשן", "מדוכא", וכו'. התפישה העצמית הזאת, בתורה, מחזקת את הבעיה. אדם שסבור שהוא לחוץ מטבעו, ייכנס ללחץ מהר יותר. זהו מעגל קסמים.

כאשר חשים בשינוי – פתאום אנו לא מגיבים באופן אוטומאטי, כפי שהיינו רגילים – אנחנו בעצם נפרדים מהקושי. בדיוק כפי שנפרדים ממישהו בשדה התעופה, אנחנו עוד מחבקים אותו לרגע, לפני שניפרד ממנו לעולם. הרגרסיה היא בדיוק החיבוק הזה.

בקליניקה אנו מזהים את הנקודות שמושכות אותנו אחורה, שמבקשות שלא נעלה על המטוס, ובעזרת תהליכי דמיון מודרך ו-NLP אנו שופכים אור על השינוי, לומדים לזהות אותו וכיצד לשחזרו, ובמקביל חושפים ומחזקים את הכוחות והיכולות שמאפשרים לנו לעשות זאת. האופן החדש בו אנו מביטים על עצמנו, בסופו של דבר, יוצר מציאות חדשה, רצויה. כך אנו יוצרים מעגל קסמים חדש.

כאשר הנסיגה מתרחשת לאחר שכבר הוכחנו לעצמנו שאנו יכולים להשתנות, יש משהו מרגיע בידיעה שאנו לא כבולים לקושי, ובעצם הוכחנו לעצמנו שאנו מסוגלים ויכולים להגיע למקומות אחרים. הביטחון חוזר אלינו, האופק מתבהר והדרך החדשה מותווית בבהירות לפנינו.